<h1>ראבי"ה סימן תתקס"א</h1>
<h2>דף פו.</h2>
אדוני שאל את תלמידו, גט שאין בו עדים כשר מן התורה, בפ' בתרא דגיטין לת"ק דר' אליעזר. למאן דאמר בפרק האומר לחבירו [ס"ה ע"ב], המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ואפי' שניהם מודים, דילפי' דבר דבר ממון, הא עיקר דבר בגט כתוב. ותו, דמקיש יציאה להוויה. ואע"ג דמסיק התם טעמא משום דחייב לאחריני וגבי גט לא חייבא לאחריני, מיהו ההוא טעמא לא נראה עיקר דבלאו ההוא טעמא נאמן משום דבידו ליתן לה. זהו לשונו. תמהתי, מאי קושיא, הא כתב בכתב ידו ואין עליו עדים תנן, וא"כ על כורחין צריך עדים לקיים שיהא כתב ידו. דאיהו סבירא ליה דהיינו פי' דוכתב ונתן שיכתוב בעצמו ויקיים, ואין צריך לא עידי חתימה כר' מאיר ולא עידי מסירה כר' אליעזר דפליג בסיפא, ולר' מאיר הוולד ממזר, וכן פי' רש"י. מיהו לכולהו תנאי עדים צריך מכל מקום, או לכתיבה או לחתימה או למסירה. וליהודים היתה אורה.
